בין יוקרה לצפיפות: הפוסט שמתסיס את תושבי בת ים
פוסט ויראלי שהעלה לאחרונה סרגו בייבקוב הצליח לעורר סערה מקומית סביב נושא רגיש במיוחד: המרחק בין המרפסות במגדלים החדשים בעיר. בייבקוב שיתף תמונה של בנייה מודרנית צפופה וכינה אותה "פבלה מודרנית", תוך שהוא תוהה כיצד דירות שנמכרות במחירי עתק מספקות לדיירים קרבה כל כך גדולה לשכנים ממול.
הפוסט צבר תאוצה במהירות והפך לזירת דיון סוערת המציגה את שתי הפנים של תנופת הבנייה בבת ים.
הטענה נגד: "חוסר חשיבה קדימה"
רבים מהמגיבים הביעו תסכול מהתחושה שהעיר הופכת לצפופה מדי. הטענות המרכזיות נגעו לאסתטיקה ולפרטיות:
* אובדן הפרטיות: "אפשר לזרוק סוכר ממרפסת למרפסת", נכתב בפוסט המקורי, כביטוי לחוסר הנוחות מהקרבה הפיזית בין הבניינים.
* התאמה לעיר: תושבים ציינו כי בת ים, כעיר קטנה בשטחה, מתקשה להכיל מגדלים כה גבוהים ותכופים. הוצעה אף חלופה של בנייה נמוכה יותר (עד 10 קומות) כדי לשמור על מראה "אסתטי ויפה".
* תחושת מחנק: חלק מהגולשים טענו כי אישורי הבנייה הרבים ניתנים ללא "חשיבה קדימה" על איכות החיים במרחב הציבורי.
הטענה בעד: "עדיף על הרכבות משנות ה-60"
מנגד, לא מעט תושבים יצאו להגנת הבנייה החדשה וראו בה סימן לקדמה והכרח מציאותי:
* התחדשות מתבקשת: "תגידו תודה שבונים בניינים כאלה ולא נשארים עם 'בנייני הרכבת' משנות ה-60", כתב אחד המגיבים, כשהוא מדגיש את השיפור בתנאי המגורים ובמיגון (ממ"דים) לעומת הבנייה הישנה והמתפוררת.
* סטנדרט מודרני: תומכי הבנייה טענו כי מדובר באזורים מצוינים ובבניינים איכותיים, וכי הקרבה בין בניינים היא תופעה קיימת גם בבנייה הישנה – אלא שכאן היא מגיעה במעטפת משופצת ומודרנית.
* פרופורציות: היו שתקפו את עצם התלונה, וציינו כי בתקופה של מצוקת דיור חריפה, הדיון על "נוף לשכן" נראה כפינוק אל מול אנשים שנלחמים על קורת גג בסיסית.
עיר במעבר
הוויכוח הזה משקף את הדילמה של ערים רבות במרכז הארץ: כיצד מצופפים את המגורים כדי לענות על הביקוש, מבלי לפגוע באיכות החיים ובפרטיות של הדיירים?
בעוד שחלק רואים במרפסות הצמודות "פבלה מודרנית", אחרים רואים בהן את הדרך היחידה להוציא את בת ים מהעבר ולהפוך אותה לעיר מתקדמת עם תשתיות חדשות. בשטח, המנופים ממשיכים לעבוד, והשכנים? הם כנראה יצטרכו להחליט אם לסגור את הווילון או פשוט לבקש סוכר.
פרסומת
