"רעש של פיגוע באמצע הקידוש": זעקתה של אם מבת ים מול טרור הנערים בשכונה
אבנים על רכבים עם ילדים, מסרי איום על השמשות ושיא שהגיע בניפוץ חלון הבית בערב שבת. אתי ויינברגר, תושבת העיר, מתארת מציאות של הפקרות ביטחונית: "הבת שלי בת ה-8 נרדמה מבועתת בתחנת המשטרה, ואמרו לנו להגיש תלונה מקוונת"
בת ים, שנת 2026, ואתי ויינברגר כבר לא מדברת על "כתובת על הקיר" – הכתובת, לדבריה, כבר נמצאת בתוך הסלון שלה. בפוסטים קורעי לב ומעוררי דאגה שפרסמה ברשתות החברתיות, היא מתארת מסכת של אלימות קשה, ונדליזם וטרור אישי המופנה כלפי משפחתה על ידי חבורת נערים, בזמן שהמשטרה, לדבריה, עומדת מנגד.
הכרוניקה של האלימות: מהתנכלות לטרור בתוך הבית
מה שהחל כתלונות על ונדליזם בשכונה, הפך במהרה למסע רדיפה אישי ומסוכן. ויינברגר מתארת הידרדרות מהירה ומפחידה:
* יידוי אבנים: אבנים שנזרקו על רכב המשפחה בזמן שהילדים שהו בתוכו.
* מסרי איום: מכתבי איומים שהושארו על שמשת הרכב.
* השיא בערב שבת: בזמן שהמשפחה ישבה לשולחן הקידוש, אבן ענקית ניפצה את חלון הבית. "רעש של פיגוע בתוך הבית", היא משחזרת את רגעי האימה.
> "אבן על חלון היא לא מעשה קונדס – היא פציעה קשה שמחכה לקרות. הילדים שואלים אם בטוח לישון בלילה."
"תגישו תלונה מקוונת"
לצד האלימות הפיזית, ויינברגר זועקת על אוזלת היד של מערכת האכיפה. היא מספרת כי לאחר ניפוץ החלון בערב שבת, המשטרה כלל לא הגיעה למקום. במקום ניידת שתעניק ביטחון, המשפחה מצאה את עצמה בתחנת המשטרה בשעות הקטנות של הלילה.
"שלחו אותנו להגיש 'תלונה מקוונת' בזמן שהבת שלי בת ה-8 נרדמת מבועתת על הכיסאות בתחנה", היא כותבת בכאב. לדבריה, למרות שהנערים (כבת 16) מזוהים וקיימות נגדם תלונות על התעללות בילדים עם צרכים מיוחדים וריסוס גז פלפל על עוברים ושב – הם משוחררים פעם אחר פעם וממשיכים במעשיהם ללא הרתעה.
זעקה אחרונה לפני האסון
ויינברגר מבהירה שהיא לא מחפשת "לייקים", אלא הגנה בסיסית לחייה וחיי ילדיה. הפוסט שלה הוא קריאת השכמה לרשויות לפני שהאירוע הבא יסתיים באסון בלתי הפיך.
"כמה אבנים עוד צריכות להיזרק עד שמישהו יתעורר?" היא מסכמת. נכון לעכשיו, השאלה הזו נותרת תלויה באוויר, בזמן שמשפחה אחת בבת ים מפחדת לשבת בסלון ביתה.
פרסומת
