משבר ההסעות למרכזי התעסוקה לאנשים עם צרכים מיוחדים
מאת: Mika Naim
הורים לאנשים על הרצף האוטיסטי בתפקודים שונים (ביניהם רז, בן 27 מבת ים) מוצאים את עצמם תקועים בבתים שבועות ארוכים, למרות שמרכזי התעסוקה הוכרזו כפתוחים על פי הנחיות פיקוד העורף.
הקושי המרכזי אינו המוסד עצמו, אלא הדרך אליו – סוגיית ההסעות והאחריות הביטחונית עליהן.
עיקרי התלונה:
גלגול אחריות משפטית: העירייה דורשת מההורים לחתום על טופס המצהיר כי הם מודעים לסיכונים הביטחוניים ומתחייבים לספק מלווה מטעמם. לטענת ההורים, מדובר בניסיון של הרשות להתנער מאחריות ביטוחית ומשפטית במקרה של אירוע ביטחוני בזמן הנסיעה.
שינוי פתאומי בהגדרות הליווי: נוסעים שנסעו במשך שנים ללא מלווה (על פי החלטות מקצועיות קודמות של הרווחה), נדרשים לפתע במלווה צמוד כתנאי לנסיעה. ההורים טוענים כי זו "דרישה טכנית" שנועדה להכפיף את כלל הנוסעים לטופס ויתור האחריות.
נטל כלכלי ולוגיסטי: הדרישה שהמלווה יהיה "מטעם ההורים" (ללא מימון של הרשות) משאירה את המשפחות ללא פתרון מעשי, שכן רוב ההורים אינם יכולים להיעדר מעבודתם או לממן מלווה פרטי מדי יום.
חוסר במענה עירוני חלופי: ההורים מלינים על כך שלא נפתח מרכז חירום ייעודי בתוך העיר, מה שהיה חוסך את הצורך בנסיעות ארוכות ומסוכנות ומאפשר שגרה מינימלית.
בשורה התחתונה:
נראה כי קיים פער בין הנחיות פיקוד העורף (המאפשרות פתיחה) לבין היכולת של הרשויות המקומיות לגשר על פערי הביטוח והאחריות בזמן מלחמה. התוצאה היא פגיעה קשה באוכלוסיית הנכים, שנותרים מבודדים בביתם בזמן שהמשק חוזר לתפקוד, בשל "שיטת מצליח" משפטית שמגלגלת את הסיכון אל ההורים.
פרסומת
