אי אפשר לתת לזה לעבור על סדר היום!

# mari nasich #
אז מאיפה מתחילים?
אחותי הקטנה-גדולה נדרסה.
תודה תודה תודה לאלוהים ששמר עליה, היא בריאה ושלמה.

איך הכל התחיל?
יום רביעי 21/10 סביבות 7:15-7:30 אחותי יצאה מהבית עם שקית, פלאפון ובית שלם על הגב (קיטבג של צבא לתקופה של חודש), כדי להגיע להסעה שלוקחת אותה לבסיס, ממש מתחת לבית שזה מגוחך (תחנת רכבת "יוספטל בת-ים").
אחותי זהירה ואחראית.
אחותי בחיים לא חוצה מעבר חצייה באדום! אפילו שאני, שגדולה ממנה ב7 שנים, תמיד מנסה לשכנע אותה לעבור איתי, היא לא מסכימה, אפילו אם זה אומר שהיא נשארת מאחור ואני מתקדמת קדימה.

בחזרה לסיפור-
היה לה ירוק במעבר חצייה מרומזר, ממש מתחת לבית ברחוב יוספטל, בבת-ים.
אחרי צעד אחד, בום!
היא עפה קדימה עם השקית, הפלאפון והקיטבג הענק שלה, שהוא בערך בגובה שלה. הקיטבג אשכרה עף לה מהגב, המכנס הצבאי שלה נקרע לכל אורכו, המרפקים שלה השתפשפו, השקית נקרעה והמסך של הפלאפון קצת נשבר.
**אלו הנזקים החיצוניים**
.
בנזקים הפנימיים,
היא סיימה עם כאבים לאורך כל הצד הימני שלה וכאבי ראש.
וטראומה – גם מהפגיעה, גם מהחקירה וגם מהבית חולים.
.
הנהג אובייסלי עבר באור אדום – רצה "להספיק".
הנהג יצא מהאוטו ושאל אם היא בסדר.
אחותי, ילדה בת 20, מבוהלת, חרדה, לא מבינה מה הרגע קרה לה, בהלם טוטאלי, כי היא לא עוברת תאונות דרכים ביום יום שלה, אמרה לו שהיא בסדר ו"נתנה" לו ללכת.
הייתי אומרת שהוא וידא הריגה – רק הפוך.
וזהו, הוא פשוט החליט לנסוע על דעת עצמו. בלי לשאול אם היא צריכה אמבולנס, בלי למסור את הפרטים שלו, בלי להישאר לוודא שהיא לא מתעלפת או משהו. איזה כיף לו הרי, היא חייה והוא אפילו לא היה צריך להשאיר פרטים!
הנהג המשיך ביום המקסים שלו, בזמן שאנחנו עברנו יום שחור – בין תחנות משטרה לבתי חולים, הלוך וחזור.
.
במשטרה הבנו שאין לנו כלום בידיים.
אחותי הצליחה לזכור דברים מאוד כללים:
צבע רכב – כסוף
בחור בגיל 30-40
צבע עור – בהיר
גובה – רגיל
ושיער – קצר רגיל, בגוון בין חום כהה לשחור.
+ משקפי ראייה
.
התקווה היחידה שלנו היא מצלמת תנועה.
יש, אבל אין לנו מושג אם היא עובדת.
זהו.
בן אדם שעבר באדום ודרס ולא דאג להישאר, ימשיך להתהלך בנינו בלי לקבל על זה עונש!

כל מי שהיה בסביבה,
כל מי שיכול לתרום בכל מידע שיכול להיות רלוונטי, בבקשה, צרו איתי קשר.
אי אפשר לתת לזה לעבור על סדר היום!
בבקשה

פרסומת