וואו!!!
קודם כל: בת ים על המפה! אנחנו הדוכן הראשון בארץ של "כריך למי שצריך" שנפתח במתכונת החדשה! 🙂
ואת כל מה שעברנו היום אין לי מושג מאיפה להתחיל לספר.
אני יכולה להתחיל ב- 10/3, אז העמדנו בבת-ים את הדוכן האחרון של "כריך למי שצריך", רגע לפני שהגיעה הקורונה וטרפה לנו את כל הקלפים.
שבוע לאחר מכן, בשלישי הקבוע, כשההנחיות כבר הוגבלו והיציאה למרחב הציבורי הצטמצמה למינימום האפשרי, רעדו לי הידיים כשחשבתי על הקשישים הקבועים שלנו שכבר יעזו ויצאו מהבית, ילכו עד לפינה הקבועה שלנו, וימצאו שם דוכן ריק ורחוב נטוש.
או שאולי אתחיל ואספר על החודשיים האחרונים בהם הנשמות הכי טובות בבת-ים אירגנו וארזו באהבה חבילות מוצרים בסיסיים לכמה משפחות קבועות, רק כדי לעמוד לצידן גם בימים הקשים.
אני יכולה גם להתחיל ברגע ההוא הבוקר שהדפסתי את האישור הרשמי של הדוכן (והפעם – כעמותה), ואיך הגענו לרחוב, העמדנו שולחן, פרסנו מפה, אספנו את הכריכים הטריים שתרמתם וחיכו לנו בסניף קופיקס הסמוך, הדבקנו את השלט ופתחנו את הדוכן הראשון לאחר חודשיים וחצי של הפוגה.
ואולי אתחיל באנשים. בכל הקבועים שהגיעו (והם הגיעו! כמעט כולם!), חיכו לנו, הושיטו לנו מרפק (חיבוק אסור, ואנחנו כל כך אוהבים לחבק אצלנו!), חייכו וסיפרו על הגעגועים. כמה הם התגעגעו, כמה דאגו לנו, כמה חיכו, כמה בודד ועצוב היה לבד, וכמה טוב שחזרנו.
חילקנו סוכריות מתוקות לכולם כדי להמתיק את הימים הקשים שעברנו. חיבקנו מרחוק. שרנו שירים. שמענו ברכות ותפילות. חגגנו את הבריאות, את השיגרה, את העולם.
חילקנו סוכריות גם לבעלי העסקים הסמוכים ששמחו שהנה, הנה הדוכן הכי שמח בבת-ים שב להאיר להם את הרחוב, חילקנו גם לעוברים ושבים, לסבתות, ילדים ונערים. כל מי שעבר קיבל סוכריה, שיר וחיוך מתחת למסכה.
גם להומלסים חילקנו כריכים, שתיה וסוכריות, והם הביטו בנו בעיניים מבולבלות. אולי תהו מאיפה צצנו. אולי הספיקו לשכוח. ו' זכר, אבל לא חייך. החודשיים האלו מחקו לו את החיוך מהפנים.
"עברתי מקום," הוא הסביר. "כשירד הגשם."
ואולי אתחיל דווקא בסוף.
אחרי שסיימנו לקפל, אחרי שהכל כבר חולק והשולחן אופסן וכבר הלכתי לכיוון האוטו, פגשתי את נ', אחת הקבועות שמקבצת נדבות בפינה. השפתיים שלה תמיד מרוחות באודם אדום עז, משקפי שמש ענקיות שמסתירות חצי פנים וכובע רחב שוליים. מישהי צחקה עליה פעם.
"למה את צוחקת?" היא ענתה לה. "מה, בגלל שאני מקבצת נדבות אסור לי להיראות יפה?"
חייכתי אליה עכשיו והיא החזירה לי חיוך עצום, חצי אדום-חצי ורוד. בוודאי ניסתה אודם חדש.
"רגע, מה?" נ' הביטה בשעון. "מה, נגמר הכל?"
כן. נגמר הכל.
בינתיים.
עכשיו אפשר לנקות את הבדידות שהצטברה מעל הלב,
ולהתחיל מחדש.
100 כריכים תרמתם לנו וחיכו לנו בקופיקס
100 לחמניות ריקות באדיבות דור ממאפיית ׳פותח את ידך׳
90 פוקצ'ות
ועוד לא מעט ירקות, שימורים, ממתקים ושתייה.
הכל נלקח על ידי הקבועים שלנו תוך 40 דקות.
תודה לאל.
וכמובן, תודה ל Dana Danon Segal Shirly Ben Harush Ortal Tzubary Ben-Zion Sigal Abadi Sima Hayut Tamar Rotem Tami Biderman שושנה מלץ Moran Moalem
***רוצים לתרום? עלות כל כריך 3.90 ש"ח. מספיק שתתרמו לנו חמישה שקלים, וכבר האכלתם אדם אחד – ועוד נשאר עודף לכריך הבא… 🙂
נחכה שם בכל יום שלישי בשעה 11:00. הפיצו לכל מי שצריך.
אפשר בהעברה בנקאית לבנק הפועלים, סניף: 622, חשבון: 627272
בביט: 054-2362627
או בפייבוקס:
http://pbme.co/pbj?v=j&g=5ec5f3aa50c2c00008c1f384
פרסומת
