# אלי יריב #
רגע לפני שהשקט יורד על העיר.
יום הכיפורים הוא זמן של חשבון נפש אישי, אבל אולי השנה הוא גם הזדמנות לחשבון נפש על הדרך שבה אנחנו מדברים ומתייחסים זה לזה.
בשנים האחרונות משהו השתנה בשיח שלנו.
מספיק להיכנס לכמה דקות לפייסבוק, לטיקטוק או ל־X כדי לפגוש כעס, הקצנה ולעיתים גם שנאה. הרשתות החברתיות יודעות להציף דווקא את מה שמכעיס ומפלג אותנו, ולפעמים נדמה מהמסך שאנחנו כבר לא מסוגלים לדבר זה עם זה.
אבל החיים האמיתיים מספרים סיפור אחר.
ברגעים הקשים ביותר ידענו לעמוד זה לצד זה, לעזור, להתנדב, לחבק ולדאוג אחד לשני, בלי לשאול קודם מה האדם שעומד מולנו חושב או למי הוא הצביע.
זו ישראל שאני מכיר.
וזו בת ים שאני אוהב.
אנחנו לא חייבים להסכים על הכול. מותר להתווכח ומותר לחשוב אחרת.
אבל אסור לנו לתת לרשתות החברתיות ולמחלוקות בינינו לגרום לנו לשכוח שמאחורי כל דעה נמצא אדם.
רגע לפני שהטלפונים כבים והשקט יורד על הרחובות, אולי כדאי שניקח איתנו ליום הזה משפט אחד פשוט ועתיק:
״ואהבת לרעך כמוך״.
פחות שנאה. יותר הקשבה.
פחות מחיצות. יותר כבוד הדדי.
גמר חתימה טובה לכם ולבני משפחותיכם.
שנדע שנה של שלום וביטחון, וגם יותר שלום בינינו.
פרסומת
